Don Quixote by Miguel de Cervantes APK

"אי שם בלה מנצ'ה, במקום שאת שמו לא אכפת לי לזכור ..."

קו זה, ככל הנראה המפורסם ביותר בתולדות הספרות הספרדית, הוא פתיחתו של "האציל האינדיאני דון קישוט מלה מנצ'ה" מאת מיגל דה סרוונטס, הרומן המודרני הראשון.

זה פורסם בשני חלקים בשנת 1605 ו- 1615, זהו סיפורו של אלונסו קוויג'אנו, היידלו של ספרד מהמאה ה -16, אציל, כל כך נלהב בקריאה, עד שהוא עוזב את הבית בחיפוש אחר הרפתקאותיו האבירות. הוא הופך בעצמו לטועה באבירים: דון קישוט דה לה מנצ'ה. על ידי חיקוי גיבוריו הספרותיים הנערצים, הוא מוצא משמעות חדשה בחייו: סיוע לעוזרים במצוקה, נאבק בענקיות ותיקון עוולות ... בעיקר בראשו.

אבל דון קישוט הוא הרבה יותר. זהו ספר על ספרים, קריאה, כתיבה, אידיאליזם לעומת חומרנות, חיים ... ומוות. דון קישוט משוגע. "מוחו התייבש" עקב קריאתו, והוא אינו מסוגל להפריד בין מציאות לבדיה, תכונה שהוערכה באותה תקופה כמצחיקה. עם זאת, סרוונטס השתמש גם באי שפיותו של דון קישוט כדי לחקור את הוויכוח הנצחי בין רצון חופשי לגורל. הגיבור המוטעה הוא למעשה אדם הנלחם נגד המגבלות שלו כדי להיות מי שהוא חולם להיות.

סרוונטס היה פתוח אופק, מטייל ומשכיל מאוד, כמו דון קישוט עצמו, קורא מושבע. הוא גם שימש את הכתר הספרדי בהרפתקאות שהוא יכלול בהמשך ברומן. לאחר שניצח את האימפריה העות'מאנית בקרב על לפנטו (ואיבד את השימוש ביד שמאל והפך ל"יד בידו של לפנטו "), נלכד סרוונטס והוחזק כופר בכיר באלג'יר.

הפרק האוטוביוגרפי הזה וניסיונות הבריחה שלו מתוארים ב"סיפור השבוי "(בחלק דון של קישוט), שם הדמות נזכרת ב"חייל ספרדי בשם משהו דה סאהברה", בהתייחס לשם המשפחה השנייה של סרוונטס. שנים אחר כך, בספרד, השלים את דון קישוט בכלא, עקב חריגות בחשבונותיו בזמן שעבד בממשלה.

העלילה נסובה סביב הרפתקאותיו של אציל (הידאלגו) מלה מנצ'ה בשם אלונסו קיקסאנו, שקורא כל כך הרבה רומנטיקות אבירות, עד שהוא מאבד את דעתו ומחליט להפוך לאבירי-תועה (caballero andante) להחיות את האבירות ולשרת את אומתו, תחת השם דון קישוט דה לה מנצ'ה. הוא מגייס חקלאי פשוט, סנצ'ו פנזה, כשרביטו, שלעתים קרובות משתמש בשנינות אדמתית ייחודית בהתמודדות עם המונולוגים הרטוריים של דון קישוט על אבירות, שנחשבו כבר אז למיושנים. דון קישוט, בחלק הראשון של הספר, אינו רואה את העולם במה שהוא ומעדיף לדמיין שהוא חי סיפור אבירי.

לספר הייתה השפעה רבה על הקהילה הספרותית, כפי שמעידים הפניות ישירות בסרט "שלושת המוסקטרים" של אלכסנדר דיומס (1844), הרפתקאותיו של מארק טוויין מהקלברי פין (1884), וסייראנו דה ברגרק של אדמונד רוסטנד (1897), וכן המילה הקוויסיקוטי והכינוי לותריו; האחרונה מתייחסת לדמות בסרט "El curioso impertinente" ("האיש הסקרן בקפידה"), סיפור משולב המופיע בחלק הראשון, פרקים 33-35. הפילוסוף הגרמני בן המאה ה -19 ארתור שופנהאואר ציטט את דון קישוט כאחד מארבעת הרומנים הגדולים ביותר שנכתבו אי פעם, יחד עם טריסטראם שאנדי, לה נובל האלויס ווילהלם מייסטרס לרהג'רה.

כאשר פורסם לראשונה, דון קישוט התפרש לרוב כרומן קומיקס. לאחר המהפכה הצרפתית, היה ידוע יותר בזכות האתיקה המרכזית שלה שאנשים יכולים להיות צודקים בעוד שהחברה טועה למדי ונתפסת כמתנתקת. במאה ה -19 זה היה נתפס כפרשנות חברתית, אך איש לא יכול היה לדעת בקלות "לאיזה צד עמד סרוונטס". מבקרים רבים באו לראות ביצירה טרגדיה שבה האידיאליזם והאצולה של דון קישוט נחשבים בעיני העולם הפוסט-אביריאלי כמוטרף, ומובסים ומוחלשים חסרי תועלת על ידי המציאות המשותפת. עד המאה ה -20 הגיע הרומן לכבוש מרחב קנוני כאחד מיסודות הספרות המודרנית.